בעיות בנרתיק ובדרכי השתן בגיל המעבר

אטרופיה נרתיקית

ההערכה היא שכמחצית מכל הנשים לאחר חידלון הווסת (פוסט-מנופאוזליות) סובלות מסימפטומים שקשורים לאטרופיה: גרד, צריבה נרתיקית והפרשה נרתיקית.

בנוסף ישנה עליה ברגישות לזיהומים נרתיקיים, לטראומה, ולתגובה דלקתית. אטרופיה אורו-גניטלית יכולה גם להתבטא בסימפטומים אורינריים כמו תכיפות ודחיפות במתן שתן, כמו גם זיהומים חוזרים בדרכי השתן.

השכיחות וההשפעה האמיתית של סימפטומים אורו-גניטליים על איכות החיים אינם ידועים והם כנראה מוערכים בחסר.  הסיבה לכך מורכבת. חלק מהנשים אינן משתפות את הרופא/ה המטפל/ת בתלונות אלה בשל בושה, או בשל גישת הסביבה החברתית או התרבותית. חלק מהרופאים המטפלים נמנעים להעלות את הנושא לדיון מאותן סיבות.

הסימפטומים מתחילים להופיע כ 4-5 שנים לאחר המנופאוזה בשל ההשפעה הממושכת של החסר האסטרוגני. התוצאה היא אובדן האלסטיות והידקקות הריריות והעור של הנרתיק והעריה, יחד עם אובדן סיכוך הווגינלי.

קיים מבחר גדול של אפשרויות טיפוליות. טיפול אסטרוגני מקומי,  (בצורת קרם, ו/או כדורים וגינליים) וטיפול לא הורמונלי כמו חומרי סיכה שונים.

יש להתחיל טיפול מוקדם ככל האפשר לפני שהשינויים נעשים לבלתי הפיכים, ולהמשיך בטיפול שנים ארוכות כדי לשמר את השפעתו המטיבה. לטיפול אסטרוגני מקומי יש השפעה משמעותית ומהירה תוך מספר שבועות לשיפור בריאות הנרתיק (על פי מדידת ה pH של הנרתיק, בדיקת המבנה המיקרוסקופי של התאים והשיפור הסובייקטיבי של המטופלות) , וזאת ביחס לטיפול באינבו (פלצבו). כמו כן, לא נצפו יותר תופעות לוואי מפלצבו.

מתן טיפול אסטרוגני מקומי לפני ואחרי ניתוח תיקון צניחת אברי האגן משפרת את ההחלמה והתוצאות של הניתוח.

הטיפול בטוח גם לטווח הארוך.

הטיפול עוזר רק בזמן הטיפול והשפעתו אינה מתמשכת, לכן בד"כ יש לטפל מקומית זמן ארוך. היות והספיגה למערכת הדם היא מינימלית,  אין צורך במעקב ע"י אולטרהסאונד גינקולוגי אלא במצבים של דימום נרתיקי  בלתי צפוי. 

בגלל המינון הנמוך של התכשירים הקיימים יש אפשרות לעלות במינון או לפנות ליועץ בתחום המנופאוזה במצבים של חוסר תגובה מספקת.

לעיתים יש צורך בתוספת טיפול מקומי במינון נמוך גם לנשים שמטופלות ב HRT סיסטמי.

יש להמשיך את הטיפול כל זמן שהוא נחוץ.

גם ברוב המצבים בהם קיימת הוריית נגד לשימוש בטיפול הורמונלי חליפי יש אפשרות לטפל מקומית.

אם טיפול מקומי לא שיפר את הסימפטומים יש לשקול הגדלת המינון של הטיפול המקומי.

נדירות תופעות הלוואי של הטיפול המקומי.

חשוב לזכור כי יש לדווח על דמם לא צפוי לרופא הנשים.

אפשר להוסיף לטיפול ההורמונלי המקומי גם שימוש בשימון או לחוח מקומי.