בריאות הלב בגיל המעבר

  • מנופאוזה (חדלון הווסת) היא גורם סיכון להופעת מחלות לב וכלי דם  (קרדיו-וסקולריות CV)  ללא קשר לגיל המנופאוזה. בכל קבוצת גיל, אישה לאחר המנפאוזה הינה בסיכון מוגבר לתחלואה לבבית לעומת רעותה טרם המנפאוזה. 
  • קיימים חילוקי דעות לגבי השפעת הטיפול ההורמונלי על מחלות לב וכלי דם. מחקרים אפידמיולוגים הראו בעבר שטיפול הורמונלי מקטין את הסיכון לתחלואה, אולם מחקר גדול מבוקר עם הקצאה אקראית (WHI) הראה עליה בסיכון במיוחד אם מתחילים טיפול הורמונלי מאוחר במנופאוזה. מחקרים שבדקו נשים שהחלו טיפול הורמונלי לפני גיל 65, מצאו שהסיכון לפתח מחלת לב משתנה ביחס לגיל ולשלב המנופאוזה. במחקרים נשקלו הפרמטרים הבאים: גיל, סוג המשתמשת ( בעבר, נוכחי או אי פעם) , משך הטיפול ב HRT, זמן התחלת הטיפול יחסית לזמן המנופאוזה, זמן מאז ההפסקה, , סוגי הטיפול וצורת המתן.
  • מחקרים רנדומליים שלהם גויסו מספר אלפי נשים בגילאים 45-58 הראו שהסיכון להתקף לב  ולשבץ מוחי לא שונה או מעט גבוה יותר בין הנשים שטופלו בטיפול הורמונלי חליפי ביחס לפלצבו. מסקנה זו מתייחסת הן לטיפול באסטרוגן והן לטיפול המשולב באסטרוגן ופרוגסטרון, ואיננה תלויה בזמן התחלת הטיפול או משך הטיפול. סיכון נותר בעינו 6-8 שנים לאחר הפסקת הטיפול.
  • מחקרים תצפיתיים הראו שהסיכון למחלות לב וכלי דם היה נמוך משמעותית בנשים שטופלו הורמונלית במשך  4 עד 20 שנה לעומת אלה שלא טופלו. הסיכון כנראה גבוה יותר בנשים עם מחלה כלילית קודמת.
  • מספר מחקרי תצפית מצאו שהסיכון לשבץ מוחי הוא גבוה יותר בקבוצת הטיפול ההורמונלי גם בנשים מתחת לגיל 55.
  • מחקרים מבוקרים ואקראיים אחרים דוקא הראו תועלת של הטיפול ההורמונלי על פלצבו מבחינת הסיכון לתחלואה לבבית.
  • גורמי סיכון לתחלואה לבבית כגון  יתר ל"ד ודיסליפידמיה אינם מהווים התווית נגד לטיפול הורמונלי , אך  יש להתחשב בקיומם בתכנון הטיפול ההורמונלי.
  • הסיכון לתחלואה קרדיו-וסקולרית איננו תלוי בצורת המתן או סוג התכשיר, אך ייתכן שטיפול עורי אינו מגדיל סיכון לשבץ מוחי (דרגה נמוכה של הוכחה).
  • כיום יש מספיק הוכחות כדי לאפשר טיפול הורמונלי  לנשים בריאות או עם סיכון קל למחלות לב.